נצחיה פלג – תומכת לחימה של מורים


28 Jul
28Jul

הילדים של נצחיה פלג לא יודעים מה לכתוב בטפסים במקום המיועד למשלוח ידה של האם. אבא שלהם מורה אז הם יודעים שזה לא מה שאמא שלהם עושה. נצחיה מורה של מורים, אבל גם כותבת דפי עבודה, חוברות, ומערכי שיעור. נצחיה מטפלת באין סוף בעיות ואתגרים שמפריעים למורים, בדרך כלל למתמטיקה, לעשות את העבודה שלהם. היא עבדה בהרבה מקומות, עשתה דברים שונים אבל לא מרגישה שעשתה שינוי. 


הי נצחיה, מההתכתבות בינינו אני מבינה שאת לא מורה אבל עוסקת בהוראה. את יכולה להסביר מה את עושה בעבודה? 

אני מנהלת תוכנית מצוינות עירונית במתמטיקה במעלה אדומים. התפקיד שלי היום הוא במהותו לוגיסטי ואדמיניסטרטיבי. אני אוהבת את זה. יש לי קשר עם גורמים שונים בבתי הספר, באגף החינוך, במשרד החינוך, ובגופים אקדמיים מלווים, ואני הגורם שמחבר ביניהם. בתפקיד הזה, והאמת שגם באלה שקדמו לו, אני חושבת על עצמי כ-"תומכת לחימה" למורים. המורים בחזית, אני מאחור, ברקע, ובפריפריה, בכל תחום שיכול לקדם התמקצעות בהוראה ויצירת הוראה איכותית יותר.

'תומכת לחימה' למורים בחירה מעניינת של מילים, אני שומעת בה גם את החשיבות שאת נותנת למורים ואת ההבנה שהם חייבים תומכים, אבל גם את הרמיזה שלהיות מורה זה להיות בחזית, במלחמה. מה זה אומר בפועל?

המורים נמצאים בחזית. תמיד. מעצם התפקיד המורה הוא איש הקשר שיוצר את התיווך ואת הנחיית הלמידה עבור התלמיד, אבל בנוגע למלחמה - זה לא תמיד. יש זמנים שכן. מורים למתמטיקה, בעיקר בתקופות כמו המירוץ לחמש יחידות, מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן, עם לחצים ודרישות מכל הכיוונים - מההנהלה, מההורים, מהתלמידים, לפעמים גם מאמצעי התקשורת. בהרבה מקרים מבקשים תוצאות, למשל: הגשת תלמידים רבים לבגרות חמש יחידות - בלי לתת מספיק כלים ותמיכה. זה מבחינתי המקום שלי.  

בהקשר הזה, זה תמיד מעצבן את הילדים שלי כשהם צריכים לכתוב בטופס רשמי מה המקצוע שלי. אבא שלהם מורה, אז הם יודעים שאימא שלהם לא. אני מורה של מורים...

למיטב ידיעתי אין (עדין?) תפקיד רשמי במערכת של מורי-מורים, איך זה מתקיים בפועל? מי מעסיק אותך? איך את מגיעה למורים? 

עבדתי בהרבה מקומות - מכון מעיינות להשכלה, בית הספר הוירטואלי אביב חדש של רשת אורט, מרכז "דעת" להוראת מחוננים, המרכז הישראלי למצוינות בחינוך, מכללת אפרתה ומכללת בית רבקה; ועשיתי מגוון גדול של דברים: מפתחת חומרי למידה, מדריכה פדגוגית, מנחת קורס מנהיגות בהוראה, פיתוח סרטוני וידאו בהוראת מתמטיקה ועוד ועוד. תמיד היו שניים או שלושה מקומות עבודה במקביל. אלה תחומים שלא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עובדים במשרה מלאה, ומטבעם הם לא יציבים ולא בהכרח כדאי להתחייב עבורם למשרה מלאה מבחינה כלכלית. אז המיקבול הוא דו צדדי, וגם מתאים לי מאוד.

הרבה מקומות עבודה ותחומים - מה לדעתך הניע את כל השינויים האלו? 

אני לא מרגישה שעשיתי שינוי בתחום המקצועי לאורך השנים. כל הדברים שעשיתי מסתובבים, פחות או יותר, באותה סביבת אפסילון של הנחיית מורים בהוראת מתמטיקה. באמת כשאני חושבת על זה, יש שינויים. כל שנתיים או שלוש הקפדתי לעשות משהו חדש. אולי ההסתייגות שלי היא מהמילה 'שינויים', נראה לי שהמילים הנכונות הן - גיוון והתפתחות.

מפתיע. האופן בו ספרת על מגוון הדברים שעשית ואת עושה נתפס אצלי כשינוי וגיוון ואילו אצלך מדובר ב-'אותה הגברת'. מפתיע אותי שעדין אני מופתעת איך 'הכל בעיני המתבונן' ושהכל לגמרי אישי. תודה. 

בחדר העבודה של נצחיה יש תמונה של ציפורי אוריגמי, בגלל השילוב של גיאומטריה עם תנועה מעלה ומעוף

ברשותך בכל זאת, בואי נחזור להתחלה. את מורת מורים מבלי שהיית מורה?

מיד כשסיימתי ללמוד התחלתי ללמד מתמטיקה. היתה שנה קטסטרופלית, ובסופה פוטרתי. היתה מכה קשה, אבל בדיעבד אני חושבת שיצא לטובה. אולי אני צריכה להביא למנהלת שפיטרה אותי עציץ עם קקטוס במתנה. כך לא שקעתי במערכת, ואני באה מספיק מהצד כדי להצליח להתניע שינויים. עד היום אין לי ותק ואין לי קביעות בהוראה. ואני מוצאת את זה משחרר מאוד, כי אין לי כבלים שמחייבים אותי להישאר במקום שכבר לא מתאים לי.

אבל אין ספק שהמקרה הפרטי שלי מחייב הבהרה. מורים ממש לא אוהבים אנשים שבאים מבחוץ ומנחיתים הערות על העבודה שלהם בלי לעשות את זה בפועל. חשוב לי לציין שאני באה מתוך הרבה קשב וכבוד לעבודה המדהימה שמורים עושים. אני מביאה מהצד שלי תפיסה רחבה ועמוקה של מקצוע המתמטיקה ושל תהליכי למידה. לכן אני קוראת לזה "תמיכה".

את שוב מפתיעה אותי, התחלת ללמד, היה כישלון ולכן נשארת במערכת כמורת מורים? איך זה מסתדר? 

נראה לי שלא עזבתי את התחום בגלל שאני מרותקת ממחשבה על תהליכי למידה, על מה שמתרחש בראש של התלמיד כשהוא לומד. וגם כי אני מושפעת מכישלונות ולא מהצלחות. כל מבחן שנכשלתי בו בתיכון, כל נושא שהיה לי קשה ללמוד במהלך השנים, כל מקום עבודה שנסגר או סתם הפסיק את ההעסקה שלי – כל דבר כזה לימד אותי יותר על התהליכים המורכבים הכרוכים בלמידה, על החסמים הרגשיים והדרכים להתגבר עליהם, ועל הצורך במאמץ. רישיון הנהיגה שלי הושג בדם, יזע ודמעות לאחר התחלות והפסקות, מאות שיעורים ואינספור טסטים. הייתי צריכה לפתח חוסן, להתגבר על חוויות שליליות, לגייס הרבה מאוד מוטיבציה, נחישות ואמונה.

מקובל לחשוב על הצלחות כמנוע להתקדמות ואת מדברת על כשלונות, את חושבת שיש לזה קשר לתחום העיסוק שלך שהוא מתמטיקה?

החוויה הזאת, של כישלונות חוזרים, היא חוויה חוזרת אצל הרבה מאוד תלמידים שלומדים מתמטיקה, וזה האתגר הגדול בהוראת המתמטיקה, ומה שמנחה אותי בכל תחומי העבודה. בנוסף אני נותנת דגש גדול על למידה מטעויות, וזה נושא מרכזי בחינוך מתמטי, כי טעות בתרגיל או במשימה היא מנוף ללמידה הרבה יותר מהתשובה הנכונה.

אני לא יודעת האם את יודעת - התחום שלי הוא גם הוראת מתמטיקה ואני לא יכולה 'להישאר' עם ההצגה של מתמטיקה כתסכול וטעויות. בטח יש גם דברים טובים בתחום שאת בונה עליהם את העשייה שלך. 

ברור, הגזמת. דבר ראשון מתמטיקה אפשר ללמד בתהליך דיאלוגי של שאלות ותשובות, כך שבסוף תהיה לך את התשובה, אבל תרגישי שהגעתי אליה לבד, וגם תזכרי אותה טוב יותר. זו הנאה גדולה ללמוד וללמד כך. ועוד משהו נהדר במתמטיקה שלמדתי בשנים בהן עבדתי במרכז למצוינות – לשחק. הייתי, ביחד עם הצוות שם, בחיפוש מתמיד אחרי פעילויות מהנות כדי להמחיש מושגים במתמטיקה ובמדעים בצורה חוויתית. משחקים, ניסויים, קיפולי נייר, ציורים. בהדרכות למורים העיקרון היה לא ללמד על מערכי השיעור, אלא לתת למורים לחוות בעצמם את אותם משחקים והפעלות, וזה היה חשוב, כי אין למידה שלא עוברת דרך התנסות.

שכירה או עצמאית? מה עדיף לך – למה? ומתי?

אצלי אני לא חושבת שיש הבדל מהותי בין שכירה לעצמאית. רשמית אני שכירה, אבל אין לי קביעות, מקומות העבודה שלי לא יציבים, בחלקם אני מועסקת לפי פרוייקטים, ובסיום הפרוייקט או גמר התקציב מסתיימת העבודה. כך שאני צריכה להמשיך ולשווק את עצמי כל הזמן. כרגע אני עושה תפקיד שהוא זמני בהגדרתו, והוא תחנה בדרך שאני לא בהכרח יודעת לאן היא מכוונת. אני רוצה שיהיה לי עיסוק בתוכן ובפיתוח תכנים במתמטיקה. מעבר לזה הכל תעלומה. אבל אני חושבת שאני לא עושה ממש הפרדה בין תחביבים ובין עבודה. אני מערבבת בין השניים. למשל, יש לי גם דף פייסבוק שנקרא עושה חשבון פשוט. המטרה שלו הוא עיסוק באריתמטיקה הפשוטה ובנושאים רלוונטיים. לגמרי סוג של תחביב בשבילי, יש לי תחביב של עיצוב גרפי, אז אני מוצאת את האפיקים לשלב אותו בפיתוח חומרים וכד'.

מה את רוצה לאחל לעצמך עוד עשור?

אני רוצה למצוא את עצמי עדיין בתחום ההוראה, בכל מקום שהיא תתפתח אליו לאחר התקופה הנוראה והמופלאה הזאת שאנחנו בעיצומה. זה מאוד מרגש. נחכה ונראה, נהנת מהדרך.




תובנות ומחשבות שלי:

  • ללמוד מכשלונות. מקובל לדבר על למידה מהצלחות (חיפוש בגוגל הראה פי 4 יותר תוצאות על למידה מהצלחות לעומת למידה מכשלונות), אני מבינה את הרציונל אבל באופן אישי חוששת שלמידה מהצלחות עלולה להביא לבינוניות (למה להתפתח יותר אם נמצאים באזור המוצלח שלנו) ולמידה מכשלונות עלולה להביא להקטנת ראש וזהירות משתקת. איך משמרים הן את ההצלחה והן את הכשלון כמנוע מקדם ומפרה? אולי הסוד טמון באופן בו נותנים מחמאות לאחרים ולנו. פרק מעניין בנושא בפודקאסט של יהודית כץ, חושבים טוב.
  • אני מקנאה בנצחיה על היכולת להיות במקום, לדעת שהוא זמני ולהנות גם ממנו ולהסתקרן מהעתיד הלא ידוע. מעיד לדעתי על המון בטחון עצמי. לא יכולה להתעלם מהשאלה שעולה לי 'מה זה אומר עלי שדווקא זה מעורר אצלי קנאה, (נראה לי קנאה טובה המזמינה התבוננות, אבל עדיין...)
  • 'התחום' שלי הוא הוראת מתמטיקה, הסיפור של נצחיה מחזק אצלי את ההבנה שאני מתרחקת מהתחום. המרכיב של הוראת מתמטיקה תופס חלק קטן יותר ויותר בזהות המקצועית והאישית שלי (לשמחתי אני עוד קצת מלמדת מורים ומחזיקה 'גחלת' קטנה). הפרדה הזו מהתחום בו 'גדלתי' והתמקצעתי קרתה לי. לא תכננתי אבל 'כך יצא'. אני חושבת שבמרבית מהסיפורים המקצועיים שהופיעו בבלוג - המעבר בין תחומים היה חמקמק, משהו שרואים בעיקר במבט לאחור. נראה לי שיותר פשוט לתכננן מעבר עבודה והתפתחות טבעית לתחומים נושקים מאשר מעבר ועזיבה של תחום (יוצאי דופן הם הסיפורים המקצועיים של שמאי אייזנמן שהחליט לעזוב את תחום ההייטק ולעבור (בעיקר ל-) תיירות, וסיפורה של יעל צאיג שתכננה וביצעה מעבר מתחום הבנקאות לאחריות תאגידית).


מה דעתכם? הסיפור של נצחיה 'מוכר' לכם ומזכיר לך את עצמך? הסיפור מספר את נצחיה שאת מכירה? מוזמנים להגיב כאן או בפייסבוק.

פוסטים נוספים המספרים את הסיפור המקצועי של אנשים שאוהבים לעבוד - כאן.

הרשמו לרשימת התפוצה. אני שולחת פעם בחודש מייל עם ריכוז הפוסטים וקצת מחשבות.

מוכנים לשתף בסיפור המקצועי שלכם? או שאולי אתם נמצאים במצב של  'במקרה עכשיו אני...' או 'פעילים בשלוש קריירות' ומוכנים לשתף? אשמח (ונשמח) להכיר.

אפשר למצוא פוסטים דומים בעזרת התגיות:

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.