מירב דרייפוס – מרחיבה גבולות ותחומים


01 Jun
01Jun

מירב דרייפוס גולד היא רופאת שיניים, מנהלת אחת ממרפאות השיניים הגדולות של קופת חולים כללית, ולפני כשנתיים הרחיבה את עיסוקיה, וכעצמאית היא בעלת קליניקה לטיפולים אסתטיים. מירב חווה את הסיפור המקצועי שלה כהתרחבות העיסוקים שלה כשהמאחד הוא אסתטיקה. היא מקפידה לדבר עם פציינטים, בתחילת טיפול, כשהם מחזיקים מראה בידם. מבחינתה תפקידה הוא להתאים וללוות כל מטופל אל הגרסה המשופרת יותר של עצמו


הי מירב, את רופאת שיניים. אף פעם לא הבנתי את אלו שבוחרים במקצוע הזה. שמחה ומודה שבחרת להתארח בבלוג, מה הביא אותך לתחום רופאת השיניים?

אני מרגישה אחרת לגמרי לגבי המקצוע שבחרתי ללמוד. במבט לאחור זה נראה לי נס שבגיל כל כך צעיר ידעתי לזקק את כל האהבות שלי למקצוע אחד שהיום מבחינתי הוא חלק ממני. תמיד אהבתי אסתטיקה, ליצור בעזרת הידיים, ולעבוד עם אנשים. מגיל קטן ידעתי שיש לי יכולות מנואליות טובות [=עבודה מדויקת עם הידיים], ראיה מרחבית ואהבת האדם. ואני מאושרת שמצאתי מקצוע שיודע לשלב את כל התכונות האלה.

בחיים לא חשבתי על רפואת שיניים בהקשר של מושגים וערכים כמו אסתטיקה, יצירה, ותקשורת בין אישית, אבל כשאת מציגה זאת כך אני מצליחה לראות את הקשרים ואולי גם אפסיק לדחות את הביקור הבא שלי אצל רופא השיניים. מה מביא אנשים אליך? 

החלק החשוב ביותר בטיפול מבחינתי הוא ביסוס הקשר הטיפולי, התקשורת, ובניית תכנית משותפת. הבנתי עם השנים, ששביעות רצון נובעת לא רק ממקצוענות והצלחה בטיפול עצמו, אלא מתחושת האמון המתבססת בין המטופלת למטפל. לכן אני תמיד מבררת מה מטרות הטיפול, מה יחשב עבור המטופלת הצלחה, ויחד אנו מתקדמות אל המטרה. אני יודעת שיכולת ההקשבה שלי בשילוב המקצוענות הן סוד ההצלחה שלי.

את מתארת את עבודתך כשליחות, כתמיכה במטופל להגיע אל מטרותיו. לשמחתי מצב השיניים שלי לא מחייב היכרות עומק ו-'זמן איכות' עם רופא השיניים ויחד עם זאת התיאור שלך את המקצוע מפתיע ומסקרן אותי. אז – מה את עושה כרופאת שיניים?

אני עובדת כרופאת שיניים 18 שנה. תחום רפואת השיניים הוא תחום רחב שניתן לגוון בו רבות. וזה למעשה הסיפור שלי – אני מקפידה להיות מעודכנת, ללמוד את התחום המתפתח ולמצוא דרכים להביא את הידע לידי פעולה. הרצון לממש את הידע הנלמד בעשייה התחיל אצלי עוד בתקופה שהייתי סטודנטית, וכך מצאתי את עצמי מנהלת פרויקט התנדבות להדרכת היגיינת שיניים בבתי ספר באזורי פיתוח ומתנסה בתיאוריות שלמדנו על חשיבות הקשר עם הקהילה. בהמשך, התנדבתי ביד שרה במרפאה גריאטרית והתנסיתי בעבודה עם הגיל השלישי. כיום אני עוסקת בעיקר בשיקומים של כל הפה ורפואה אסתטית.


מירב: אין תחליף לתחושת האושר והחיוך של פציינט בסוף הטיפול

השתכנעתי שרפואת שיניים מאפשרת גיוון ומגוון של התנסויות והתמחויות קליניות, אבל את לא הסתפקת במגוון הקליני האפשרי ופנית לניהול. מה גרם לשינוי הזה?

לאחר כ-10 שנים של עבודה קלינית בה ראיתי כל מיני דברים שחשבתי שיש לשנות החלטתי לחזור לספסל הלימודים וללמוד תואר שני במנהל מערכות ציבור. הלימודים לא היו על מנת לעזוב את העשייה הקלינית אלא הרצון לפעול ולשנות באופן מערכתי.

לאחר סיום התואר נבחרתי לנהל מרפאה בקופת החולים וכיום אני מנהלת את אחד הסניפים הגדולים של רפואת שיניים באותה הקופה במשולב עם עבודתי הקלינית.

 ואז אחרי שש שנים של ניהול ועבודה קלינית הוספת עוד תחום עיסוק וכיום את מתמחה בטיפולים אסתטיים בעיקר בוטוקס וחומצה הילארונית, מה הביא אותך לעזוב את רפואת השיניים ולפנות לתחום אחר? 

אני עובדת עם אנשים תקופות ארוכות בסיומן הפה משוקם, אבל לעיתים לא ניתן לראות את התוצאה באופן מיטבי. הרגשתי שאני חייבת להציע לפציינטים שלי מעטפת כוללת כדי ללוות את המטופל עד שיגיע לגרסה משופרת של עצמו.

את הדחיפה האחרונה לפתיחת הקליניקה קיבלתי ממטופלת שעבדתי איתה כמעט שנה על שיקום הפה אבל בסוף התהליך היא הייתה לא מרוצה בגלל זווית נפולה של השפה ושחיקת שיניים חזקה. ברפואת שיניים אין לנו פתרון למצבים אלו אבל בעזרת חומרים כמו בוטוקס וחומצה הילארונית אפשר להגיע לתוצאות טובות בטיפול קצר של חצי שעה. הרגשתי שבתחום הטיפולים האסתטיים אני יכולה לעזור לאנשים – בדרך נוספת ולעיתים משלימה – לחייך.

תחום האסתטיקה הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, נשים וגברים משקיעים הרבה על מנת להראות במיטבם. אני מרגישה ששני התחומים משלימים זה את זה – פה בריא הכרחי לשימור של מראה צעיר ורענן. השילוב בין השניים הוא מנצח.

הרבה.  מה את עושה בפועל? איך נראה יום שלך?

יום עבודה שגרתי מתחיל ב-6:30, אני מקדישה כחצי שעה לקליניקה שלי, בודקת האם יש לקוח שצריך לחזור אליו, איך נראה לו"ז הטיפולים לאחר הצהריים ועוד. לאחר מכן מתארגנת, מארגנת את הילדים ויוצאת למרפאת השיניים שבניהולי.

מ-8:00 – 13:00 אני מטפלת בפציינטים, ההתמחות שלי היא בשיקום: כתרים, שיקום על שתלים ועוד.

מ-13:00 – 14:30 אני מקדישה זמן לניהול רפואי של המרפאה, בדיקת תיקים רפואיים, מתן מענה לפציינטים, מתן מענה לרופאים במרפאה עם דילמות מקצועיות.

14:30 – 16:00 חזרה הביתה – ארוחת צהריים עם הילדים.

16:00 – 20:00 – פגישה עם פציינטים בקליניקה שלי. פגישות ייעוץ, טיפולי בוטוקס, חומצה הילארונית, סקין בוסטר, מתן מענה לבעיות כמו שחיקת שיניים, חיוך גבוה שחושף חניכיים ועוד.

את עושה הרבה דברים שונים אבל באופן בו את מציגה אותם נראה שהם משלימים זה את זה, אין הרגשה של ג'אגלינג בין עיסוקים ומחויבויות, אני תוהה איך זה יכול להיות – האם זה משהו באישיות שלך או שזה מגיע ממקום אחר? 

 אני בבסיס מאוד מאורגנת ומסודרת, כך שמרגיש לי שהכל נמצא בשליטה. לא מרגישה שאני מתפזרת, אם כבר להיפך – משתרשת, כמו עץ מתפתחת ומשרישה שורשים. אני מרגישה שאני משלבת בין שני תחומים מתבקשים, ואולי בגלל זה אני לא מרגישה מג'נגלת אלא עובדת.

 איך את מתייחסת למעבר משכירה במשרה מלאה לשילוב בין שכירה לעצמאית? מה היתרונות מבחינתך? האתגרים? האם בעתיד תרצי להיות 'רק עצמאית'?

מוצאת שעדיין קשה לי לענות על השאלה, אני נהנית מאוד מהעצמאות, שמחה ליצור משהו שהוא רק החזון שלי אבל אם להיות כנה אז אני רגילה להיות עצמאית לגמרי בהחלטות הקליניות אז אני לא בטוחה שבמקרה שלי העצמאות-אוטונומיה זה העניין או החידוש. אולי יש כאן רצון לצאת מאזורי הנוחות, להתמודד עם החלטות עסקיות מאתגרות. כשזה קורה אני לוקחת נשימה ומנצלת את כל הניסיון שצברתי כשכירה.

מה את רוצה להגיד למירב של פני 10 שנים? למירב עוד 10 שנים?

"אין מקום שהוא רחוק מדי" – לאן שתפני את מבטך ותציבי מטרות לשם תוכלי להגיע. לא להיבהל ממכשולים, יש לך דרך את תמצאי אותה.

אני לא חושבת שאני צריכה לאחל לעצמי משהו לעוד 10 שנים, בסוף כל טיפול כשאני רואה את החיוך של הפציינט אני יודעת שעזרתי למישהו להרגיש טוב יותר עם עצמו. זה ממלא אותי, ונראה לי שלא יפסיק לעולם.


מחשבות והרהורים תוך כדי כתיבה והכרות עם הסיפור המקצועי של מירב:

  • אני מפחדת מרופא שיניים, כשאני שם אני מתרכזת בפחד. אמנם בדרך כלל לא כואב לי בכלל אבל לצערי אני לא מצליחה לזכור זאת לפעם הבאה. מהסיפור של מירב למדתי על התפיסה המקצועית והאחריות הרחבה של רופאי שיניים לרווחה הכללית של המטופל. מירב לא מדברת את עצמה כרופאה המטפלת בשיניים אלא כמי שאחראית, באופן הוליסטי, על שיפור איכות חיי המטופל והבאה שלו לגרסה משופרת שלו. כלומר, לא רק תחזוק הקיים אלא שיפור אקטיבי. בסיפור של מירב יש פער גדול (לפחות אצלי) בין האופן בו אני תופסת את המקצוע 'רופא שיניים' ובין האופן בו מירב 'עושה' ותופסת אותו. מרגישה שיש כאן עוד דוגמא לכך שהאדם הוא זה שעושה את המקצוע ולא הכותרת/שם של התפקיד.
  • הרחבת גבולות. הסיפור של מירב הוא סיפור מקצועי של הרחבת גבולות – מרופאה העוסקת בתחום אחד, לרופאה העוסקת בתחומים מגוונים ומתמחה בגילים שונים, למנהלת מרפאה ולמטפלת בתחום האסתטי. הפעולות החדשות אינן מחליפות את הקודמות אלא מוסיפות עליהן. מירב הציעה דימוי של עץ המשריש שורשים. מתלבטת האם הרחבה שכזו אפשרית בעוד תחומים או שמירב, ותחום עיסוקה – ייחודי. חושבת גם על הבחירה של מירב להוסיף עוד ועוד ולא להיפרד משום מרכיב של עשייה. זו תפיסת מקצועיות והתמקצעות ייחודית ומעניינת, להוסיף עוד ועוד...
  • להיות גם שכירה וגם עצמאית. מירב לא דברה על הבחירה לשלב בין היותה שכירה להיותה עצמאית, והיא גם לא איחלה לעצמה להיות מועסקת בעתיד רק באופן אחד. בסיפור של שמאי אייזנמן היה שלב בו הוא היה גם שכיר וגם עצמאי, אבל מבחינתו היה ברור שהוא מכין את הקרקע ומתנסה לקראת הפיכתו לעצמאי. אצל מירב נראה לי שמדובר במשהו אחר. לא בטוחה שהצלחתי לשים עליו את האצבע, לא מדובר ברצון לאוטונומיה אולי הרצון הוא להיות משויכת ואחראית באופן מלא על התהליך הטיפולי ותוצאותיו, דבר שפעמים רבות לא מתאפשר בעבודה כשכירה בה ה-'הצלחה' מתחלקת או מיוחסת לארגון/גוף/מרפאה.
  • ואני לא יכולה להגיד שלא חשבתי במהלך הכתיבה על תחום הרפואה האסתטית ומתי אפגש איתה באופן אישי....



אני מציבה מול המטופל מראה פיזית ומטאפורית ושואלת את כל השאלות. לאחר מכן אני משקפת למטופל מה הפתרונות ובאלו דרכים ניתן להגיע לתוצאה – גרסה משופרת יותר של עצמו.


מה דעתכם על הסיפור המקצועי של מירב? הזכיר לך 'משהו' בעצמך?

מוזמנים להגיב פה או בפיסבוק.

הרשמו לרשימת התפוצה ואשלח, אחת לחודש, מייל עם עוד מחשבות וריכוז הפוסטים ; ואם אתם עובדים למעלה מ-20 שנה ואומרים בקול שאתם אוהבים את העבודה שלכם בואו לספר את הסיפור המקצועי שלכם.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.