מיכל פולת- אויר להגשמה


06 Jul
06Jul

מיכל פולת גרה בתאילנד. כתבתי לה שאני סקרנית להכיר את הסיפור של מי שמצד אחד עזבה את המרוץ ועברה לתאילנד ומהצד השני נראה שמצאה דרכים אחרות להיות בו. מיכל ענתה לי שהיא לא מרגישה שממש היתה במירוץ היות ומגיל קטן היה לה ברור שצריך לעסוק במה שאוהבים והוסיפה "פשוט לא תמיד ידעתי מה זה הדבר הזה". היום זה היעוד שלה. מיכל עוזרת לאנשים למצוא את מה שהם אוהבים לעשות. נעים וכדאי להכיר - מיכל פולת.

הי מיכל, בואי נתחיל את ההכרות בצורה מסודרת. ספרי לי קצת עליך, מי את? מה את עושה? ואצלך אני מבינה שהשאלה המובילה היא 'מה את רוצה'?

אני בלוגרית, מורה לרוחניות פרקטית, ומלווה אנשים בתהליכי ביטוי ושינוי. אני מייעצת ועובדת עם אנשים על נושאים שונים שקשורים להגשמה. מה שמנחה זה שאין דרך אחת שמתאימה לכולם, ושאנחנו בעולם חדש, שבו הצלחה מגיעה כשאנחנו פועלים מתוך דיוק והקשבה לעצמנו; כשאנחנו פועלים בדרך שבאמת מתאימה לנו, במקום לנסות להתאים את עצמנו למסגרות חיצוניות. אז בין אם אני עוזרת לאנשים להתחבר לייעוד שלהם, לשווק את העסק שלהם או למצוא אפליקצית משימות [על אפליקצית משימות אפשר לקרא כאן]– אני מכוונת אותם להבין מי הם, מה הם באמת רוצים, ואיך נכון להם להגשים את זה.

מזכיר לי את איחול יום ההולדת 'שיהיה לך כל מה שאת רוצה', הרבה פעמים אני מרגישה שלדעת ולזהות מה אני רוצה זה החלק הקשה. איך את עושה את זה? או שאולי את נגשת לזה באופן אחר בכלל?

אני רוצה לגרום לאנשים להבין שהם בסדר כמו שהם – יותר מבסדר! שהם מתנה לעולם בדיוק כמו שהם, ושכמה שהם יעשו דברים בדרך הנכונה להם ויבטאו את עצמם באמת – לא רק שיהיה להם קל יותר, אלא שכולם ירוויחו מזה. אז אני רוצה לעזור לאנשים להאמין בעצמם ולתת להם אומץ לחלום ולהגשים.

מתי מצאת את היעוד שלך? ואיך את יודעת ש'זה זה'? אני שואלת כי נראה לי שלהגיע לבטחון הזה שנמצאים במקום הנכון/מתאים הוא האתגר הגדול

תמיד האמנתי שאנחנו פה לעשות מה שאנחנו אוהבים אבל לא ידעתי מה הדבר הזה. תמיד הלכתי עם החלומות שלי. אם הייתי רוצה משהו הייתי הולכת ועושה אותו, או ממציאה אותו אם היה צריך. בגיל 23 הלכתי ללמוד נטורפתיה כי זה מה שבאמת רציתי, ואחרי שנתיים עזבתי כי זה כבר לא הרגיש לי מדויק. ואז הלכתי ללמוד קרקס, שמאוד אהבתי - אבל למרות שעסקתי בזה באינטנסיביות כמה שנים - לא הרגשתי שזה הייעוד שלי. תוך כדי גם החלפתי מיליון עבודות. אבא שלי היה מוטרד מזה שהקורות חיים שלי נראים כמו סלט ושלא ייקחו אותי לשום עבודה, והצליח להעביר את זה גם לי.

היום אני יודעת שהמעבר בין תחומים מאוד מאפיין הרבה אנשים בימינו, שיש לזה שם - מולטי-פוטנציאליים [קישור לטד בנושא בסוף הפוסט], ושזה בא עם הרבה יכולות שמאוד נדרשות היום בשוק העבודה. אבל רוב החיים בעיקר הרגשתי דפוקה ולא מתאימה לחברה, ועד היום אני משתחררת מההשפעות של זה על הערך העצמי שלי. לכן אני כ"כ רוצה לשחרר אחרים מהתפיסות האלו כמה שיותר מוקדם ולחסוך להם התבחבשויות שאני עברתי בדרך. היום אני מבינה שכבר 20 שנה אני עובדת ומקיימת את היעוד שלי.

הרגשה לא פשוטה, לא קלה ובטח שלא מחזקת. מה עשית? המשכת לחלום ולרצות לצד ההרגשות האלו?

כן, תמיד בסופו של דבר הלכתי עם מה שרציתי. לפחות ככה חשבתי. אבל זה לווה בהרבה מלחמות פנימיות, הרבה ביקורת עצמית, והרבה תסכול מזה שזה לא "זה". היום אני מבינה שהכל היה חלק מהדרך שלי. ואני גם מבינה שיש דברים שרציתי לעשות שלא הרגישו לי כמו חלום אז לא זיהיתי שזה הדבר. למשל מגיל מאוד צעיר אמרתי שאני רוצה לעשות שינוי תודעתי. עוד כשלמדתי נטורפתיה - אם לא קודם. כלומר הרצון לטפל ולעבוד על אנשים 1:1 תמיד היה ברקע. אבל זה לא חלום מסעיר כמו ללמוד צרפתית בפריז או לפתוח בית תמחוי. אז לא זיהיתי את זה. כילדה ונערה גם חשבתי שאני לא טובה בשומדבר במיוחד. וגם זה - כי חיפשתי כשרונות כמו ציור או שירה. כשסיפרתי לחברה מהילדות לפני כמה שנים שהתחלתי לעשות מפגשים אישיים, היא אמרה "את תמיד היית מאמנת, השיחות איתך תמיד היו אימוניות כאלו". אני בכלל לא ראיתי את זה. בגלל זה אני אומרת שהייעוד הוא מתחת לאף וקשה לזהות אותו, כי זה הדברים שבאים לנו בטבעיות. ואז אם אנחנו לא מפריעים לעצמנו, אנחנו חיים את הייעוד באופן טבעי.

את בעצם אומרת שלהגשים את הייעוד שלנו זה הטבע שלנו, כמו שפרח פורח מעצם קיומו. זה מאוד מרגיע אבל גם קצת מלחיץ. האם כשמזהים את היעוד החיים הופכים לדיכוטומיים כי ברור מה צריך לעשות?

ממש לא. ייעוד בתפיסה שלי זה מהות רחבה – זה לא עיסוק ספציפי. זו איזשהו מסלול התפתחות שאנחנו נמצאים בו, וכל הזמן לוקח אותנו לדרכים אחרות של ביטוי והגשמה של איכויות מסוימות. נניח – את רוצה להראות לאנשים צורות חשיבה חדשות. את יכולה לעשות את זה בתחום החינוך ואת יכולה לעשות את זה בבלוג. ובכלל, לוקח זמן מהרגע שאנחנו מבינים מה אנחנו רוצים לעשות ועד שמבינים איך אפשר להוציא את זה לפועל, ואז עוד להבין מה הדרך שמתאימה לנו. זה תהליך מתמיד. ובתהליך הזה הרבה פעמים שוכחים. את יודעת כמה פעמים אמרתי לאורך השנים שאני רוצה להעצים אנשים ולעשות שינוי תודעתי, וכמה פעמים מחדש חזרתי להתבלבל? בדיעבד נזכרתי שגם כילדה זו היתה התשוקה שלי - לנער אנשים כדי שיבינו שמותר להם לחלום ושיאמינו בעצמם שהם יכולים להגשים. אנחנו יודעים ושוכחים ונזכרים שוב. ובדרך בונים בטחון עצמי, מבינים יותר ויותר מי אנחנו, אוזרים אומץ. זה ממש לא ביום אחד. לכל אחד/ת יש את הקצב שלו, ותמיד יש איזשהו תהליך פנימי.

אני אוהבת לעבוד. באמת. מרגישה בטוחה בעבודה. אבל עכשיו כשאני שומעת את הדברים שלך על חלומות ויעוד אני תוהה איך אני יכולה לדעת שאני במקום הנכון שלי?

המילה חלומות יכולה מאוד לבלבל ולהטעות. לכן אני מעדיפה להשתמש במילה"רצון", - ובאופן ספציפי יותר "רצון עמוק". כי יש רצונות שבאים לנו מבפנים ויש רצונות שאנחנו מאמצים מבחוץ, והאתגר הוא להפריד ביניהם וללכת עם אלו שבאים לנו מבפנים. לא כולם באמת היו רוצים לגור בתאילנד, למרות שכולם אומרים שאני חיה את החלום. לא כולם באמת רוצים הרפתקאות או להיות בעלי עסק עצמאי או לטייל בעולם – וזה ממש בסדר.

אז דרך אחת לדעת אם אנחנו בכיוון זה לשאול את עצמנו מאיזה מקום אני עושה את מה שאני עושה. מה הסיבה שאני עושה את זה? כי אני רוצה או כי צריך? כי אני נמשכת לזה או כי זה נחשב בטוח ונראה טוב? ואם אני רוצה את זה – אז למה? כי זה ייתן לי משהו חיצוני כמו הערכה או כסף, או כי באמת יש שם רצון פנימי שמשמח אותי.

דרך נוספת לדעת היא מדד האנרגיה – האם את מרגישה שיש לך אנרגיה? שאת שמחה רוב הזמן ממה שאת עושה? האם את מתפתחת? האם את מרגישה שסה"כ הדרך פתוחה ויש הזדמנויות, סינכרונים או מה שנקרא "צירופי מקרים"? או שאת חווה שעמום, חוסר כוח, ושהדרך מלאת קשיים שרק הולכים וגדלים?

את חושבת שיכול להיות שטוב לאדם מאוד בזירה אחת של חייו (נניח חיים אישיים- זוגיות ילדים) ולא טוב לא בזירה אחרת (נניח עבודה)? או שהדברים קשורים אלו באלו בהכרח?

בטח ובטח! אני חושבת שלכולנו יש תחומים בחיים שהולך לנו בהם יותר בקלות, או שהם אפילו non issue, ותחומים אחרים שמאתגרים אותנו. ובמקביל, אני חושבת שיש קשר בין תחומים שונים, וששינוי בתחום אחד יכול להשפיע על תחום אחר. כשאנחנו עושים שינוי פנימי בתוכנו אז בכלל זה משליך על הרבה תחומים ויכול ליצור אפקט דומינו. וגם אם אנחנו נמצאים במקום שלא נכון לנו זה יכול ליצור אפקט דומינו שלילי. למשל אם אנחנו במקום עבודה שכבר לא מתאים לנו, זה יכול עם הזמן להשפיע על מערכות היחסים שלנו ואפילו לפגוע בבריאות.

תודה רבה על המפגש הזה - מרתק אופטימי ומבטיח לי (ולכל אחד) עוד דרך ארוכה ומענינת. 

ההכרות שלי עם מיכל פולת היתה דרך קבוצת הפיסבוק שהיא הקימה 'אפקטיביות והגשמה בעולם הרוח החדש' (שם קודם- לגרום לדברים לקרות).  קבוצה שעוסקת בפרודוקטיביות בעשיה היום יומית. בעתיד הקרוב 'אפגש' שוב עם מיכל כדי לכתוב פוסט שיציג תפיסות, גישות וכלים לפרודוקטיביות- ש'נעבוד לטובה'. 


לפוסטים נוספים המספרים את הסיפור המקצועי של אנשים שאוהבים לעבוד- כאן.

הרשמו לרשימת התפוצה. אני שולחת פעם בחודש מייל עם ריכוז הפוסטים וקצת מחשבות.

מוכנים לשתף בסיפור המקצועי שלכם? או שאולי אתם נמצאים במצב של  'במקרה עכשיו אני....' או שאתם מחזיקים ב'שלוש קרירות' ומוכנים לשתף? אשמח (ונשמח) להכיר.

עוד על מולטי-פוטנציאליות: 


האתר של מיכל פולת- מענין עשיר מפתיע ופראקטי (על זה בפוסט נוסף)

אפשר למצוא פוסטים דומים לפוסט זה בעזרת התגיות:

 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.