מאירה גוטסדינר – מתלמידי למדתי


03 Aug
03Aug

מאירה גוטסדינר גרה בצפון קליפורניה קרוב לעשרים שנה היא מלמדת יהדות ועברית במסגרות שונות ופועלת כדי לבסס את חווית העמיות היהודית. מאירה למדה חינוך אבל עבדה שמונה שנים בתחום הביטוח עד שחזרה 'הביתה'. על שולחן העבודה שלה יש תמיד מילים, המופעים משתנים.

הי מאירה, את מורה לעברית במסגרות שונות בארה"ב, אבל בואי נתחיל 'מהתחלה'. איפה מתחיל הסיפור המקצועי-תעסוקתי שלך?

אני עובדת מגיל 14 בחופשים ובסופי שבוע, ומהרגע שסיימתי את התואר הראשון אני עובדת במשרה מלאה. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותנ"ך יחד עם תעודת הוראה, והתחלתי לעבוד כמורה מחליפה. בעלי היה אז חייל והמשכורת שלי פרנסה אותנו, היה מאתגר. היה לנו ברור שצריך לחפש מקורות הכנסה נוספים, ואז פנה אלי מכר של הורי והציע לי לעבוד אצלו בחברת ביטוח. כלכלית זו הייתה עסקה מפתה וקיבלתי את ההצעה ובעצם שיניתי כיוון. עבדתי שמונה שנים בחברת ביטוח.

מה עשית בחברת ביטוח?

התחלתי כקלדנית, סיימתי כחתמת בכירה בעלת לימודי הסמכה בביטוח. התחלתי לעבוד בחברה הזו רק בגלל השכר שהיה מפתה מאוד ביחס למה שיכולתי להרוויח בהוראה. הבעלים של המקום אמר לי בתחילת הדרך שהוא מזהה את הפוטנציאל שלי והוא אכן שלח אותי ללימודים על חשבונו. כך יצא שמעבודה שלקחתי ל-'בינתיים, עד שבעלי יסיים את השירות' נשארתי בתחום קרוב לשמונה שנים, כולל לימודי הסמכה.

 מתי ולמה חזרת לחינוך?

העבודה בעולם הביטוח דרשה הרבה שעות, לא הרגשתי שאני עושה משהו משמעותי ויחד עם שני ילדים קטנים בבית החלטתי שאני משנה כיוון. אבל לא ידעתי לאן. באותו זמן לערך קיבלנו הצעה לרילוקיישן דרך העבודה של בעלי. היה ברור לי שאני צריכה להתחיל משהו חדש והתגעגעתי לעבודה עם אינטרקציה פוזיטיבית ויכולת השפעה. עבודה עם משמעות.

חודשיים אחרי שעברנו כבר התחלתי לעבוד בבית ספר יהודי ומאז חזרתי לתחום החינוך ואני מרגישה בבית.

אז בעצם היה לך מעבר כפול - גם מעבר מישראל לארה"ב וגם מעבר תעסוקתי מעבודה משרדית בעולם הביטוח לבית ספר. איך עשית את זה? מה את זוכרת מהתקופה הראשונה?

בקשר לשינוי התעסוקתי זה באמת היה מהיר וחד. אומנם במשך כל השנים המשכתי ללמוד ולהתפתח בתחום הפסיכולוגי-חינוכי דרך סדנאות במכון אדלר והשתלמויות מקצועיות שונות, אבל זה היה תאורטי ואקדמי, ופה התחלתי במשהו יישומי ומעשי.

מקום העבודה הראשון שלי בארה"ב היה בית ספר יהודי אורתודוקסי שנקודת המבט שלו הייתה די דומה לתרבות שבאתי ממנה, ולכן במידה מסוימת השוק התרבותי רוכך במידת מה. לאחר כמה שנים עברתי לבית ספר קונסרבטיבי ושם הייתה ההיכרות שלי עם חלק אחר של יהדות ארצות הברית. נחשפתי ליהדות אחרת זה היה שיעור חשוב גם מבחינת התובנות האישיות ובוודאי בהקשר של תובנות מקצועיות.

אני גרתי שנתיים עם המשפחה בארה"ב, אבל מבחינת השיוך הקהילתי-חברתי לא התרחקנו מאוד מהשיוך שלנו בישראל. מעניין ומסקרן, איך עבודה חינוכית, שאני בטוחה שהיא שונה מעבודה בחברת הייטק וכד', השפיעה עליך אישית ומקצועית. מוכנה לשתף?

אני חושבת שזה הצליח כי ההשפעה הייתה דו כיוונית - גם עלי וגם על התלמידים שלי. שני הצדדים נחשפו לאט ובכבוד לחיים של הצד השני. אני דתייה אורתודוקסית והבנתי שיש יהודים רבים שבארץ לא היו מוגדרים, ולא היו מגדירים עצמם כ-'דתיים' אבל הם משתתפים בטקסים ובתפילות, ללא כל חשש מהדתה או כפיה. היה לי מוזר בהתחלה שנשים חובשות כיפות, או עוטפות טלית אבל עם ההכרות הבנתי עד כמה הן מאמינות ומשתתפות בהוויה התרבותית. גם מהצד השני, הצד של התלמידים היו הרבה מאד שאלות על האורתודוקסיה ועל דרך החיים. הרגשתי שאלה שאלות כנות וסקרניות.  

אני מלמדת עברית. לימודי עברית בחו"ל הם גשר בין הקהילות היהודיות בעולם, והם משמשים כפקטור מהותי בזהות התרבותית ובעמיות היהודית.

למה את מתכוונת כשאת אומרת שהעברית היא מרכיב מהותי בעמיות יהודית? בכלל, להרגשתי המושג של עמיות יהודית לא נוכח כערך בזהות הישראלית, את יכולה לשער מדוע?

המושג 'העמיות היהודית' פחות בולט בישראל מכיוון שכולנו גרים באותה מדינה, דוברים אותה שפה, מתחתנים אחד עם השני בערבוביה של עדות ודרגות דתיות שונות ועוד. למרות שגם בארץ יש הבדלים ושסעים יש גם מכנה משותף רחב. בקהילות בחו"ל בשנים האחרונות רואים יותר ויותר קושי למצוא מכנה משותף ומאחד בין יהודים מרחבי העולם, בינם לבין עצמם, ובינם לבין מדינת ישראל. עמיות יהודית הוא מושג שנועד להמחיש שכולנו עם אחד, לא חשוב איפה אנחנו גרים, מה צבע העור שלנו או באיזו שפה אנחנו מדברים. חשוב לחזק את המאחד בינינו, וכלי חשוב באיחוד של זהותנו היהודית הוא השפה העברית.

גם מחנות הקיץ תורמים רבות לעמיות היהודית, לשמחתי אני עובדת גם שם. החינוך היהודי הלא פורמלי חשוב ומהותי לילדים יהודיים, שרובם לא הולכים לבתי ספר יהודים וזה בין החוויות היהודיות היחידות שיש לחלק מהם כל השנה. במחנה נוצרות חברויות וקשרים בין אישיים הממשיכים להוות לבני הנוער קהילה חברתית משמעותית אחרי סיום המחנה. למשל, יש קבוצות ב-social media, להקות מוזיקה ואקפלה, קבוצות שייכות בקולג' ואפילו מחנה משפחות אליהם מגיעים עם בן הזוג והילדים.

מבחינתך לימודי עברית הם מרכיב חשוב לחיזוק העמיות היהודית אבל אני לא יכולה להתעלם מכך שה-'דרך' עוברת דרך לימודי שפה שנייה, לימודים שנחשבים קשים אובייקטיבית. 

אין ספק שבלימודי שפה שנייה יש אתגרים רבים אבל גם סיפוק גדול. אני אוהבת להיווכח כיצד תלמידים בגילים שונים שלא דיברו קודם בעברית וחשו לא בנח, לומדים לקרוא, לכתוב ובעיקר לתקשר בשפה וחשים בנח לדבר ואפילו להיות יצירתיים ויוצרים. כפועל יוצא הם חשים ביטחון וסיפוק עצמי מההישגים שלהם וזה משליך גם על דברים נוספים בחיים שלהם.

התלמידים שלך יצירתיים ויוצרים במהלך לימודי עברית כשפה שנייה - וואו! מרשים! יש במשפט הזה כל כך הרבה דברים שמאתגרים את התפיסות והניסיון שלי גם לגבי ההוראה בארה"ב, הוראה שנתפסת אצלי ככזו שלא מזמנת יצירה ואינדיבידואליות. בנוסף, המשפט הזה 'נוגע' בחוויות האישיות שלי עם למידה של שפה שנייה. אני לא מרגישה בנח עם אנגלית, אני לא משוחררת בה, ולכן לא חולמת (כרגע) ליצור באנגלית. איך זה קורה בכיתות שלך? 

האמת שהרבה פעמים אלו רעיונות מצוינים של התלמידים עצמם. אני רק צריכה לתת להם מקום, גם אם הם שונים במקצת מהתכנית המקורית שלי. לדוגמה: כחלק מהערכה אלטרנטיבית של יחידה שעשינו, התלמידים התבקשו בקבוצות לכתוב תסריט על הנושא, ואז לעשות הצגה עם אביזרים, תלבושות וכולי. הם קיבלו רובריקות של הערכה לכל מיני פרמטרים בפרויקט. לאחר שהם כתבו תסריט ועבדו על העריכה, הם באו אלי בהצעה לעשות סרט במקום הצגה live . חשבתי על זה ולמרות שיש יתרונות בפרזנטציה חיה, הבנתי את ההתלהבות והכיף שלהם בעשיית סרט. גם לסרט יש יתרונות. שיניתי מעט את רובריקות ההערכה כדי שיתאים, ויצאנו לדרך. התוצאות היו מהממות ואפשר היה לראות את ההנאה והלמידה המשמעותית שהתרחשו במהלך היצירה.

 מה את מאחלת לעצמך מקצועית לעתיד? 

אני מאד אוהבת ללמוד ולמדתי כל השנים גם בתחומים שונים מתחום ההתמחות שלי אבל בשנה האחרונה החלטתי להמשיך בלימודים מסודרים לתואר שני בתחום ההתמחות שלי - שפות והוראת שפה כשפה שנייה. אומנם מה שדחף אותי ללמידה הזו הוא לאו דווקא הרצון להתקדם מקצועית אלא רצון טהור יותר ללמידה, אני בהחלט רואה איך זה גם יכול לעזור בקידום מקצועי.

אני מקווה שתהיה לי בעבודה גישה לקהל רחב יותר של לומדים. אולי בעקבות התפתחות הזום בתקופה הזו, זה יהיה אפשרי.

אמן!


 מחשבות ותובנות שלי תוך כדי:

  • מורה שמביא את התלמיד לחוויית הצלחה 'נוגע' בו הרבה מעבר לתחום הלימוד. אולי זה מה שכל כך ממכר בחינוך. בסמסטר האחרון גם אני לימדתי בזום. בכל שבוע סיימתי את השיעור עייפה מאוד ו-'מרוקנת', חוויה מאוד שונה מבדרך כלל. לקחת לי זמן להבין שהדברים שבגללם אני אוהבת ללמד ולהעביר סדנאות לא התקיימו בזום. אני אוהבת (ואולי גם מכורה) לפידבק המיידי, ליכולת לדעת בזמן אמת האם הצלחתי או לא, ליכולת לתקן ולשפר ב-'מרחק' קטן מה-'סטייה'. אני מאוד אוהבת להתקדם ולקדם את התוכן על בסיס תגובות, שאלות ולפעמים גם חוויות אישיות של סטודנטים. בזום אני בעיקר זו שדיברה, התגובות של הסטודנטים היו נדירות יחסית ודקות רבות של השיעור הייתי בלי פידבקים. למזלי אחרי שהצלחתי להבין 'מה הבעיה' שלי עם ההוראה בזום, לימדתי גם קורס קיץ. הודות לעזרה וליווי משלומית כסלו (אני מקווה שהיא תסכים להתארח פה פעם) שילבתי בקורס אלמנטים שנתנו לי גם פידבק מיידי וגם הרבה 'בשר' לקדם את התוכן והשיעור בעזרתו. מאירה נתנה דוגמה לשינוי שהיא עשתה תוך כדי השיעור. אני יודעת שאני מתקשה לשנות תוך כדי תנועה... לפחות אני מאמינה שתמיד יש עוד הזדמנות. 
  • בשבועות האחרונים אני מקשיבה לפודקאסט של הדר שמש - The InFluency Podcast. הדר מורה לאנגלית שמתמקדת בהגיה ובדיבור. הדר היא ישראלית שאנגלית עבורה היא שפה שנייה והיא מלמדת איך להרגיש נח עם אנגלית על מגוון האתגרים שהיא מזמנת למבוגרים הרוצים ללמוד אותה. אני ממליצה מאוד לשמוע אותה. מאירה דברה על שפה כפלטפורמה לתרבות וזהות, לדעתי הדר שמש תסכים איתה. אצלי זה מעלה מחשבות על הקשרים בין שליטה בשפה שנייה ובין שותפות בתרבות שלה. מרגיש לי שללמד יהודים עברית זה לא כמו ללמד אותי אנגלית...
  • מיה ויזל שהתארחה פה בבלוג היא מורה של מאירה בתכנית לתואר שני בה היא לומדת. איזה עולם קטן! תמיד משמח לגלות זאת וכיף לקבל ד"ש מהבלוג ו-'מהלכיו' בעולם שמחוץ לרשת. 


מה דעתכם? הסיפור של מאירה 'מוכר' לכם ומזכיר לך את עצמך? הסיפור מספר את מאירה שאת מכירה? מוזמנים להגיב כאן או בפייסבוק.

פוסטים נוספים המספרים את הסיפור המקצועי של אנשים שאוהבים לעבוד - כאן.

הרשמו לרשימת התפוצה. אני שולחת פעם בחודש מייל עם ריכוז הפוסטים ועוד קצת מחשבות והרהורים.

אפשר למצוא פוסטים דומים בעזרת התגיות:

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.