בלוג

כשיצאתי לדרך עם הבלוג הצהרתי על פוסט אחת לשבוע במשך שנה, ואחרי שבעה חודשים התחלתי לזייף. למה? לא יודעת. חושבת שעוד אחזור. מסקרן באיזה אופן.

מיכל פולת מלווה אנשים בתהליכי ביטוי ושינוי ומלמדת קורסים של רוחניות פרקטית. הפעם היא מתארחת בבלוג בימים אלו של אחרי החגים, אחרי הסגר ובאמצע 'תקופת הקורונה' כדי לשתף בסיפור המקצועי שלה, וגם על אפקטיביות והגשמה בעולם החדש.

הילה הראל היא פסיכולוגית אשר עובדת כמאמנת מנטאלית של ספורטאים ומנהלים. הילה 'גדלה' מקצועית במוסדות ותיקים עם מסורת ונורמות ביעוץ ואימון אבל בחרה, אחרי שנים, להיות עצמאית ולהביא לידי ביטוי את הסגנון האוטנטי שלה. הילה ממליצה לכולם להשתדל להיות במקום שאותו הם אוהבים ולאהוב את מה שהם עושים.

נועה הייזלר רובין חוקרת ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב- בצלאל בתחום של תכנון ערים. אחרי שעבדה שנה אחת בתחום היא הבינה שמדובר (לפחות עבורה) בנושא בעל השפעה וחשיבות חברתית-פוליטית אדירה ולכן היא חוקרת, כותבת ומלמדת את 'דור העתיד' לחפש את הקולות והשותפים הנעדרים מהתכנון העירוני.

בשנה שעברה נעלתי בעיקר נעלי ספורט ונעלים שטוחות. מאחלת לעצמי לנעול בשנה הבאה נעלי עקב. מחשבות על השנה שהייתה ומחשבות לקראת השנה שתבוא. הימים האלה, ימי 'בין השמשות' של השנים מזמנים ומזמינים להתבונן בשנה שהייתה ולאחל לשנה שתבוא. משתדלת לזכור ש-'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'.

יונת אדמוני היא מוזיקאית אשר עבדה 26 שנה עם ילדים- בעשרות גנים ובבית ספר. היא עזבה בסוף שנה שעברה על מנת לפתוח מגמת מוזיקה על אזורית. יונת הולכת לעבודה עם אקורדיון. בבית בסלון יש לה פסנתר ואת אפי הבובה המלווה אותה ואת הילדים לאורך השנים.

דפנה מקובסקי היא מרפאה בעיסוק ובשנה האחרונה, אחרי 25 שנות עבודה מגוונות בתחום, היא מנהלת את מתי"א (מרכז תמיכה ישובי אזורי), המשרת 8 רשויות מקומיות . בנוסף על זה דפנה יוזמת ומנהלת בהתנדבות פרויקטים קהילתיים רבים. בחדר העבודה שלה יש עוד עמדת מחשב ושולחן ישיבות ואין סוף לוחות ואביזרים אחרים לארגון וסדר

מיכל מדמון היא מורה למתמטיקה העושה כל מה שלדעתה יכול לשפר את העבודה של מורים בישראל, בימים אלו הרבה מזה מתקיים ברשת. ב 2018 נבחרה ע"י מגזין דה מרקר כאחת מ 100 המשפיעים בישראל. בסביבה שלה- על שולחן העבודה, בתיק או בדפדפן יש תמיד ספרים או מאמרים בנושאי הוראה ומורים.

הַחַיִּים שֶׁלְּךָ דְּבַשׁ, .... לֹא! הִקְלַדְתִּי חֲזָרָה, הֵם מָרוֹר. אֲבָל צוּף אֲנִי מוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם לְבַלְבֵּל אֶת עַצְמִי וְאֶת הַפַּרְפָּרִים (גיורא פישר, צירי חיים) נזכרתי בשיר הזה היום כשחשבתי איפה נח לי לגדול

יוסי סעידוב הוא יזם חברתי העובד בארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל- 15 דקות, שהוא היה שותף להיווסדו. בנוסף הוא מייעץ, משתף מניסיונו ומלווה יוזמות חברתית רבות בעיקר כשהן צריכות עזרה ותמיכה במאבקים המתרחשים במרחב הציבורי. בכל בוקר יוסי שותה קפה וקורא עיתונים הרגל מהתקופה בה היה כתב ועורך בגופי תקשורת שונים.

מאירה גוטסדינר גרה בצפון קליפורניה קרוב לעשרים שנה היא מלמדת יהדות ועברית במסגרות שונות ופועלת כדי לבסס את חווית העמיות היהודית. מאירה למדה חינוך אבל עבדה שמונה שנים בתחום הביטוח עד שחזרה 'הביתה'. על שולחן העבודה שלה יש תמיד מילים, המופיעים משתנים.